<h1>בצרפת וזה בגלילי</h1>
<h2>דף פה.</h2>
ודן די יהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין. מדבר ומגיד אל העדים את אשר עשה ועתה מבאר שדעתו לגרשה בגט זה ולא (באמרי פיו) [בדברים בעלמא] והתורה אמרה ספר כריתות ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה. ולכך קאמר ודן די יהוי ליכי כלומ' זה הגט ואפי' הנייר שלך כדתניא [גיטין ע"ה ע"א] הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ומוקי לה כרבי דאמר כל האומר על מנת (כמו) [כאומר] מעכשיו דמי והילכתא כוותי'. ומפרש והגט מהו. (ומפרש) ספר תירוכין. לישנא דקרא ספר כריתות. דכריתות ר"ל דבר הכורת בינו לבינה דהוי תירוכין. משלח ומגרשה מעל פניו ועתה כותב כל הלשונות של גט הכתובים למעלה לומר בגט זה אני רוצה שיתקיימו כל התנאים הכתובים למעלה ולא בדברים. ובטופסי קדמונים אין כתוב והרי את מותרת לכל אדם ונראה טעמא דידהו דס"ל הלכה כר' יהודה. אך צריך ליתן טעם למה שינה הסדר תירוכין שבוקין פיטורין ושינה מכל הסדר למעלה. נראה הטעם דנקט ספר תירוכין לישנא דקרא ספר כריתות ותרוכין לשון שילוח לישנא דקרא ושלחה מביתו. ורבותינו הרגילו לשון גירושין במקום שילוח. ותרג' של גירושין תירוכין כי לא תמצא גבי גירושי אשה [כי אם] לשון שילוח (כי אם גירושין).
אגרת שבוקין. משום שהגט כשר על עלה של זית ועל קרן של פרה דלאו ספר הוא קרי לגיטא אגרת. גט פיטורין תרגום של ספר כריתות. ובספרי זקינים לא היה כתוב בו גט פיטורין והביאו ראייה דבגמ' [גיטין פ"ה ע"ב] קאמר ולורכי לוי"ו דשבוקין ותרוכין ואילו וי"ו דפיטורין לא קתני. ונר' טעמא דידהו משום דספר תירוכין הוי במקום גט פיטורין. תרגו' של ספר הוא גט ותרוכין היינו גירושין וכריתות מתרגמינן פיטורין דהיינו שילוח. עוד טעם אחר למה לא כתבו גט פיטורין משום דפטורין לא משמע גירושין כדתנן [שם ס"ה ע"ב] האומר כתבו גט ותנו לאשתי גרשוה כתבו אגרת ותנו לה הרי אילו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמ' כלום. ותניא [שם] שלחוה שבקוה תרכוה הרי אלו [יכתבו ויתנו] פטרוה לא אמ' כלום [ולכך תפסו שבוקין ותירוכין ולא פיטורין]. ואע"ג דתרגום של ספר כריתות הוי גט פטורין גבי צווי הבעל לא שייך האי לישנא ומשום הכי שבקוה להא לישנא הקדמונים. והאחרונים דעתן כך דגט פטורין קאי על ודן די יהוי ליכי כו' דקאי אגט עצמו הוי לישנא דקרא ולכך נהגו לכתבו [דאיתא פ"ק (דנדרים) דקידושין (ה' ע"ב)] וגם בתוספתא כל הלשונות הללו לשון גט דאמ' במתני' [גיטין ל"ב ע"ב] לא יועיל לא יעזב לא ישלח לא יגרש וכו' לא יעזב היינו שבוקין לא ישלח היינו תירוכין וכן לא יגרש הוו תירוכין דשילוח וגירוש חד לישנא הוא דכתיב כשלחו כלה גרש יגרש [שמות י"א] וגם את ישראל לא אשלח [שם ה']. והא שאין הגט כתוב בלשון שאר שטרות בפנינו ח"מ בא פלוני ואמ' לנו וכו' וזה אינו כן (שהמקנה) [שהמגרש] מדבר ולא העדים. טעמא הוי משום דכתיב וכתב ונתן שהמגרש כותב אני פלוני מגרש אשתי פלונית והעדים החתומים וכו'. ולכך חותמים אחר חתימתם "עד" משום שאם לא היו כותבין עד משתמע שהחותם הוא המגרש. אבל בשאר שטרות השטר מדבר בלשון העדים ולכך אין כותבין עד אחר חתימתם רק זכרון דברים וקניין. אע"ג דפעמים קרקע נקנה בשטר אחרי אשר הקניינים נעשין על ידי קניין בעדים נהגו לכתוב [השטר] בלשון שהעדים מדברים ומעידין שכך אמ' המקנה אבל בגט שצריך שיהיה דברי (המקנה) [המגרש] והעדים חותמין אחרי כן ומעידין שכך אמר [המגרש]. ולכך ספר קודם לאגרת דספר חשיב טפי מאגרת ועוד דספר הוי לשון עברית ואגרת הוי לשון ארמית. ויש ליתן טעם למה עזבו רבותינו לישנא דקרא [דהיינו שילוח דכתיב] ושילחה מביתו ותפשו לש' גירושין כמו ותרוכית [ספר תירוכין] וכן בכל מקום במשנה ובגמ' [תפסו לשו' גירושין ולא לש' שילוחין]. ונראה משום דשילוח משמע שתי לשונות האחת בשלוח אדם חבירו או שלוחו ושב אליו לרצונו וזהו רובו של מקרא [כמו לא שלח יעקב את אחיו [בראשית מ"ב]. שלחה את הנער [שם מ"ג]. ידי' ליתד תשלחנה [שופטים ה']. שהיא לש' הושטה וכן ותשלח את אמתה [שמות ב'] (שלח נא ביד תשלח [שמות ד'] שאינו כי אם שליחות שאדם משלח את שלוחו לעשות שליחותו) וכן כי שלח [ב]רשת ברגליו [איוב י"ח]. כי גם זה שילוח והושטה וכהנה רבות עמו איש איש לפי ענינו. שלחו באש מקדשך [תהלים ע"ד]. והנה יד שלוחה אלי [יחזקאל ב']. כל אחד מכל אלה לפי ענינו ומשמעו' המקרא ואין אחד מעניני הגירושין אך יש בלשון גירושין מתי מעט] [כמו] ושלחה מביתו [דברים כ"ד]. וישלחהו [ה' אלקים] מגן עדן [בראשית ג']. ועל כן עזבו לשו' שילוח שרובן אינן לשון גירושין ולקחו ביאור של שילוח דכת' גבי גירושי אשה ושלחה מביתו שהוא לשון גירושין מפני שרוב שילוח הוא חוזר אחר שעשה שליחותו כמו שילוח היונה והעורב דנח. ולקחו לשו' גירושין דבר שאינו חוזר לרצונו כמו ויגרש אותם מאת פני פרעה [שמות י']. גרש לץ ויצא מדון [משלי כ"ב] ויגרשהו וילך [תהלים ל"ד] שבכולן אין ברשות (השולח) [השלוח] לחזור וגרשתמו מפניך [שמות כ"ג] וכהנה רבות. וא"כ תירוכין במקום שילוחין שהרי שלחה מביתו וגרשה כדפרישית ותרג' של גירושין תירוכין וגט פטורין תרג' של ספר כריתות. ושבוקין לשון עזיבה מל' עזובה תהיה [צפניה ב']. על כן יעזב איש [בראשית ב']. עזב ככפיר סוכו [ירמיה כ"ה] לשון עזיבה... ועוד יש לדקדק אמאי עזבו ל' יציאה דכת' ויצאה מביתו. והטעם דלא כתיב והוציאה מביתו דמשמע שהאיש מוציאה בגט אלא ויצאה מדעת שמספר לאחר שתהי' מגורשת אז ויצא[ה] מביתו וגו' ובטופסי קדמונים כתב ופטרית ושבקית ותרוכית. אמנם בארתי על דרך נוסחאות שלנו שנהוגים בדורותינו
